עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"להכנס בין השורות לרגע, לתפוס את כל מה שחולף ליידי כל הזמן..."

בת 21, מנסה להבין מה קורה פה, כמו כולם ...

שופטים אותי?? אתם מוזמנים לא לקרוא
מכירים אותי?? דפדפו לבלוג הבא!
פה בשביל לפרוק מחשבות ולנסות לעשות סדר בבלאגן.
חברים
CRYstallove myselfJust a JoeRannyBunnyunrealאור חראזי
AnastasiaThe Queen Of HellamelieמאיהשיפוצניקיתGemini
SecretsרֵײזָאɛAngelɜנערת הגורלwolf heartדניאל
מיריםSeaJoyRayDo what I wantMs.deathסול
Soy :)חגית הלhaunted princessdrakulaנוריתSuper Bambi
שריליןחַשׂוּףאחת שיודעתClementineבלה בלבלהsarit coen
מיטלsnow whiteדובהמיכאל רנסקיThelseyehav
אוריןsunshineIM ALלימורנאיהedya
נושאים
תספורת חדשה
22/04/2018 16:27
Space girl
חיים, שינוי, לברוח, מראה, להשלים עם עצמי
הלכתי להסתפר בהחלטה של רגע.
 רציתי שינוי מאני הרגילה 
משהו חדש 
לא עוד פעם קצוות ושיער מדורג!!!
 רציתי רק להחביא את עצמי
או אולי לברוח ממי שראיתי במראה???
 אז עשיתי פוני שבחיים לא הסכמתי לעשות ותרמתי את השיער 
ומה שנשאר קצר כל כך אי אפשר לאסוף את השיער עכשיו...
וזה מוזר ממש 
כל כך לא אני
אני לא חושבת שאני אוהבת את האני החדשה שמסתכלת עליי מהמראה
הלוואי שהייתי יכולה לומר שאני לא מתחרטת בכלל!!!
 אני עכשיו בחדר עם רוח והשיער שלי עף על כל הפנים נו טוב, אני יכולה לומר שלפחות הצלחתי להסתיר את עצמי עם הפוני הזה ולפחות אני יודעת שזה שינוי זמני בהחלט !!!
10 תגובות
שוב ושוב
15/04/2018 18:45
Space girl
חיים, להתמודד, לחיות, להצליח, וונדרוומן
לפני חודש וקצת הרגשתי כאב חזק בעין ימין. 
זה בטח כי אני מבלה יותר מידי זמן בקריאה גם בחושך לא??זה מה שאמא שלי אמרה לי תמיד.
אבל הכאב הזה הפך להיות משהו מטריד ומציק וכולם אמרו שזה מהלחץ ושאלך לרופא לקבל כדור למיגרנה
אז התגברתי על הפחד והלכתי לרופא וחיכיתי שירשום לי כדור 
אבל במקום זה הוא שלח אותי לקרב ו
מאז הכל רץ לי ואני לא מצליחה לעשות סטופ לרגע 
רק רוצה להפסיק לרוץ מרופא לרופא מצילום לצילום וכל הזמן בדיקה ועוד בדיקה
 ועוד בדיקה 
ועוד אחת וכאבים מטורפייים שגורמים לקחת מלא כדורים ולהתעורר בלילה מהכאב.
חיכיתי לתוצאה והחלטתי שזהו נגמר החג ונגמרים הרחמים העצמיים ואני מתחילה לחזור לשגרה ולעצמי !! 
כי חלאס !!!! ולעזאזל עם התוצאות.
                                                                  •••

לפני שבוע חזרתי לכיתה שאני לומדת ללמד בה.
 והוא לא היה שם, בטח שוב קם מאוחר, חייכתי לעצמי. 
.אבל עברו שלוש שעות...  
כעסתי בהתחלה שככה הוא זורק אותי למים העמוקים ומה פתאום להיות לבד בכיתה ??!? 
התקשרתי בערך 1000 פעמים והמספר הגיע לתא הקולי. 
ואז הגיע הפסיכולוג של בית הספר ואמר לי לצאת ולשבת בחדר על הכיסא והוא הביא לי מים ושם ליידי 
חבילת טישו והיה שם גם שוטר והם אמרו משהו על תאונה קטלנית ומפחידה ברמת גן
שקרתה הבוקר… 
ואני לא זוכרת הרבה הפסקתי להקשיב כי אני לא מסוגלת להכיר עוד אחד שהלך לתמיד.
ולא רציתי לבכות כי לא רציתי להאמין ולא רציתי שהילדים יראו

אז חזרתי לכיתה וניסיתי לחייך ולהעביר את הזמן עד שתיגמר היום הזה. 
איך שהגיעה השעה אחת רצתי משם… 
והתחלתי לבכות ושוב הכאב התעצם כי כשיש גוש בעין אפילו לבכות זה כואב
 וכולם ניסו לומר שאני צריכה להרגע ולנשום ושהכל בסדר רק שאני ילך לנוח קצת כי במצבי אסור לי להתרגש
ואני???  
רק רציתי לחזור לאיך שהכל היה לפני החג שאנשים גרמו לי לבכות ולא פחדו לפגוע בי ולהתייחס אליי כרגיל
נמאס לי להלחם
 באנשים
 ובעצמי 
ובכלל
2 תגובות
הפסקה
04/04/2018 17:33
Space girl
להתמודד, תקווה, החיים, להתראות
בוכה.
כועסת.
ואוכלת.
ושוב כועסת,
על עצמי.
שנתתי להם לפגוע בי ולשבור אותי,
שוב.


                                 ***



היי אנשים, 
לצערי, הבלוג יהיה פחות פעיל בתקופה הקרובה. 
 אני צריכה להשקיע כוחות ולהתמודד עם כמה דברים
 די רציניים בתקופה הזאת בחיים שלי.
ואני חושבת שאני כרגע הכי טוב בשבילי זה קצת הפסקה לעכל, לעשות סדר בראש
ובעיקר להבין לאן הלאה.

מבטיחה לחזור מהר ולספר לכם שגם האתגר הזה מאחורי.
ביי בינתיים. 
 
Space_Girl

8 תגובות
שקר לבן
02/04/2018 22:27
Space girl
מחשבות, כאב, שקר, סוד, אהבה, לוותר, אכזבה
הלוואי שהייתי קרחון ענק, קרחון חזק שאפילו הטיטאניק יכולה לטבוע ממנו, 
כזה שלא מתפרק מכל מכה שהגלים מכים בו.  
כי מה לעשות החיים מלאים בטלטלות ומכות 
והמסע לא מסתיים לעולם. 

הלוואי שהייתי יכולה לקבל אומץ לאהוב את עצמי מול כולם למרות כל השריטות שיש בי.
הלוואי שהייתי מספיק אמיצה להסתכל לעצמי בעיניים ולא לשקר לעצמי לעולם על מי שאני ועל מה שאני רוצה!
הלוואי שהיה לי מספיק אומץ לכתוב לו שאני רוצה שהוא ואני נדבר שוב 
וננסה שוב להבין אחד את השני כי אני מאמינה שאנחנו כל כך משלימים ומתאימים 
שאני מאמינה שמה שקרה זה פספוס 

אבל רשמתי לו שאני מרגישה מצויין ושאני מאחלת לו חיים מאושרים 
כי אני עדיין שומרת מקום אצלי בלב  למי שלקחה אותו ממני ברוע.

נכון הייתי צריכה לומר לו שאני עדיין אוהבת אותו? 
אוווף
למה אני לא לומדת לשמור גם על עצמי?
מה לא בסדר איתי? ומתי לעזאזל אני אפסיק לשקר לו ובעיקר 

לעצמי...???

3 תגובות
פוסט טראומה המשך...
01/04/2018 23:49
Space girl
אהבה, כאב, געגוע, זיכרון, לבשבור, להיותחזקה
אני כועסת, מיואשת ומאוכזבת מעצמי 
זוכרים שהייתי בשוק עד הבוקר שלמחרת ולא הצלחתי לישון כי ראיתי אותו ברחוב וברחתי ?? 

בערב חיכתה לי הפתעה: הוא כנראה כן ראה אותי כי במסנג'ר הוא רשם לישהוא מצטער שהוא לא אמר שלום ושהוא ראה שאני ממהרת שאל מה שלומי.

ואני חושבת שזה היה מנימוס אבל פתאום נוקאאוט

זה מדהים איך הודעה אחת יכולה לקחת אותך שנים אחורה לא???

ופתאום זה רץ לי מול העיניים: כל החוויות ביחד, ההודעות ההקלטות הסרט

מלחמת הפופקורן וכן הפופקורן התפזר על כל הרצפה 

 הסדרן שצעק שאנחנו צריכים לשמור על השקט ונזכרתי שהייתי מאושרת- אחרי כל כך הרבה זמן שלא... וזה נמשך רק חודש...

 

עבר חודש ,וחברה הכי טובה שלי כעסה שהתאהבתי במישהו שהיא רצתה לעצמה.

חשבתי שלשם שינוי היא תוותר לי לי כי כל החיים אני חלקתי משלי איתה: בגדים, תכשיטים,איפור הכל !! באמת שהכל! אפילו את אימא שלי חלקתי איתה כשאימא שלה חלתה...  

 מהלא עשינו יחד? קניות, הלחנת שירים והקלטות עד אמצע הלילה.

אפילו הסתפרנו יחד כדי שנראה דומות!  לי אין אחות  אז תמיד אמרנו שאנחנו אחיותולעזאזל שזה לא באמת.

אז הייתי תמימה וחשבתי שהיא תבין שיש פה אהבה אמיתית ותשמח בשבילי  שסופסוף משהו בחייםשלי מסתדר.

אבל היא החליטה כרגיל שזה שלה כמו הכל בעצם

 ושזה יותר חשוב ממני

אז היא רשמה לו את רוב הדברים הקשים שעברתי, שידע שהוא לא צריך מישהי מתוסבכתכמוני. אפילו דברים שלא נכונים - והוא עשה מה שכל אחד היה עושה- הוא נעלם,אני נחסמתי מהווטסאפ שלו ומכל כלי תקשורת אחר. הוא נעלם ואיתו גם חלק מהלב שלי...

והיא?? התחילה לצאת איתו. כמו שהיא רצתה.

וזאת הייתה שנה קשה!!! שנה שהייתי צריכה לגייס את כל הכוחות הנפשייםשלי לראות אותו באירועים משפחתיים ולבלוע חזק את הגוש בגרון, לשבת בצד שכל המשפחהנהנים לדבר איתו כי הוא לא יכל להסתכל עליי, לעשות  לייק בתמונות שלהם 

 כי אני באמתרציתי 

שהם יהיו מאושרים ואם זה אומר שביחד אז...


זה היה קשה לשמוע שהם חושבים על חתונה ולשמוח, לשמוח באמת בשבילה כי היא  אחות בנפש שלי!!! 

אבל אז באחד הלילות באמצע אירוע נוסף הוא הבין שזה לא זה, והייתי שםשזה נגמר והיא בכתה בשירותים, הייתה קצת שיכורה ויכולתי לברוח אבל לא יכולתי לראותאותה ככה למרות כל מה שהיא עשתה לי.

 הבאתי לה מסקרה, מגבון וכוסמים עם קרח ולימון שלא יראו את הדמעות- 

למרות ששנה שלמה לא דיברנו והיא הקפידה להתעלם ממניבכל פעם שנפגשנו...     

אני סלחתי לה כי היא משפחה.

היא לא דיברה איתי עליו והאמת שמאז גםשאנחנו מדברות זה בשבילי שיחה קצרה שטוחה ואפילו קצת צבועה. לא אשתף אותה יותרבחיים שלי ובהחלטות שלי כי הבנתי מי היא באמת 

ואני לא רוצה להיפגע שוב. אני רוצהלנסות לאהוב את אחותי שוב.

 

זה לא משנה לה מה שאני מרגישה-כרגיל

אני עדיין מקבלת אותה ואהבת אותה למרות שנשאר רחוקות כנראהלתמיד.

היא לא אמרה סליחה וכנראה שגם לא תגיד...

 אניחושבת שהקרח הזה יישאר שם בינינו  גם אםאתקרב אליה אשמור מרחק כי אני יודעת שהשיטה שלה ממשיכה ...

ו

כשראיתי אותו היה קשה לא לחשוב מה היה יכול לקרות אם לא היא לא הייתה  נכנסת באמצע ותובעת  את מקומה בכל אמצעישעמד לרשותה


 הלוואי שהייתי יכולה לשחרר לגמרי פשוט לנתק את הלב ממני....
5 תגובות
פוסט טראומה???
29/03/2018 23:47
Space girl
אהבה, כאב, געגוע, לבשבור, זיכרון, חיים, רגש
הגעתי הביתה 
רציתי לכתוב ומחקתי הכל- כי למה שמישהו ירצה לקרוא ויבין את מה שאני מרגישה עכשיו?
רציתי לצעוק בקול אבל במקום זה שמעתי רק שקט 
רציתי לשיר וברחתי הכי רחוק שאפשר ואולי רחוק מידי?!
רציתי להתמודד ובמקום זה נפלתי 
נפלתי הגעתי לתהומות עמוקים יותר מאי פעם.

רציתי לאהוב אותך אבל לא היית שם כשהבנתי שאתה- זה כל מה שרציתי בחיים האלו. 
תסלח לי שהייתי חצוייה- רגל פה רגל שם 
לא החלטית 
שייסרתי אותך 
שניסיתי להבין מה קורה פה ולקח לי הרבה מידי זמן.
שהבנתי שאני כולי בעניין 
הלכת אליה ושברת לי את הלב (אבל זה לפוסט ביום אחר...)

ראיתי אותך היום והאמת שהלב שלי עדיין לא נרגע..
 ולמרות שכבר אהבתי מישהו אחר הלב עדיין זכר אותך
רציתי לומר לך שלום ולחבק אותך ולשאול איך אתה מרגיש עכשיו ולעזאזל עם כל הזמן שעבר
 ושלא דיברנו בגללה!
 אבל היית כל כך עסוק שהעדפתי להסתכל עלייך מסדר את השיער החום-גלי שלך בזמן שאתה 
מדבר עם החבר שלך 
כי לדבר איתך לא יביא טוב. אם בכלל תרצה לדבר איתי...
אתה התקדמת בחיים, ואני כשראית אותך הרגשתי חצי בהווה וחצי רק חושבת על מה שיכולנו להיות.
אני לא מאמינה שראיתי אותך אחרי שנתיים שלא ושעדיין נשאר לי בקופסה איזה רגש כלפיך 
אני התגעגעתי לניצוץ שלך בעיניים שאתה מסביר משהו שחשוב לך  למישהו
לכן שראיתי אותך לא הפרעתי לפלא הזה שקורה בעיניים הירוקות שלך ששדיברת עם החבר שלךבהתלהבות.

אני רצתי לאוטובוס הראשון שראיתי רק לברוח 
כי לא רציתי לבכות ברחוב מול כולם 
ועכשיו אני מנסה לישון אבל רק משחזרת את המפגש הפתאומי שקרה היום 
נראה לי שאני לא אשן הלילה ורק אסתכל על תמונות והודעות ישנות
אני לא יודעת מה קרה לי 
אני מקווה שלא ראית אותי ושגם אם כן ראית שלא תכעס שלא עצרתי לומר שלום 
כנראה שגם אחרי כל הזמן הלב עדיין מרגיש אותך ומתגעגע אלייך וכל כך רוצה לומר סליחה
על הכל
עדיין
4 תגובות
וידוי...
26/03/2018 11:10
Space girl
MeToo, גםאני, עוצמה, להתגבר, מחוזקתלעולם
אחרי שכתבתי אתמול פוסט על להסתכל על עצמיי במראה הרגשתי נורא.


היו שנים שלא הצלחתי להביא את עצמי למצב בו תהיה מולי מראה 
וזה לא שאני הייתי מכוערת או משהו אני סבבה.
פשוט בעיניים זיהיתי רק את החולשה והירקנות שנותרו בי.
וכעסתי על עצמי כל כך הרבה זמן, כעס מחריד שהוביל לשנאה תהומית כלפיי עצמי 
שנתתי לזה לקרות 
שזה קרה לא צרחתי עם הנשמה שלי שכל העולם ידע שכואב לי 
שהייתי במקום בו הייתי זקוקה להגנה 
שהעזתי להישבר 
שלא נלחמתי עד הסוף

אתמול אחרי שכתבתי את הפוסט רצתי להקיא בשירותים ומזל שאף אחד לא היה שם לראות את זה.
אתמול הרגשתי כמו אותה ילדה מפוחדת, סך הכל בת 14... תמימה , שחשבה שהעולם מקום טוב ובטוח, שאין מפלצות. 

הילדה הקטנה ההיא בוכה בכי שאף אחד לא שומע מנסה לדחוף עם הידיים החלשות מידי, לשרוט, להאבק מול הגוף החזק שניסה להוריד ממנה את החצאית ואלוהים יודע מה עוד... 
והילה הזאת היא אני 
נזכרתי באח שלי שרץ לשם והעיף את השומרים שלה וקרע אותה ממני בכוח.
מזל שהוא הגיע בזמן.
בחיים לא דיברתי על זה עם אף אחד כי זה היה האות קין שלי, משהו שמתביישים בו 
כתם עליי שהייתי במקם כזה נמוך... 
 
אפילו עם אח שלי לא דיברתי, למרות כל השנים שעברו זה הסוד שלנו.
הסוד שלי שאקח איתי לקבר 

 אבל אחריי אתמול הבנתי שזה לא אשמתי , ושאולי באמת אין לי מה להתבייש 
שמותר לי להרים את הראש ולהסתכל עליה, על זאת שפגעה בי בתוך העיניים כשאני רואה אותה ברחוב
ולא להתבייש בעצמי כי הבושה כולה שלה 
אני הפכתי לאישה עוצמתית 
אישה בת 21 שלא מפחדת לכתוב:

#MeToo 


7 תגובות
הערכה מחודשת
25/03/2018 17:31
Space girl
מייאקפ, קבלה, חיים, לאהוב, להתמודדד, מראה
פעם היה לי סדר עדיפויות קצת אחר- הייתי קמה ב5 וחצי ולפני הדאגה לקפה הקדוש או למה אני יאכל היום רצתי להתאפר.
וזה לקח המון המון המון זמן, ולא היה אכפת לי- ללכת בלי אוכל ומשהו לשתות. העיקר שאני נראית משהו סביר שיכול לצאת לרחוב ולא להראות כמו אסון.
עבר זמן המון זמן וזה הפך לשגרה של חצי שעה בבוקר (או יותר- תלוי ביום) אני צובעת את עצמי במייקאפים שונים בצלליות ובמה לא. 
מוצרים שמטרתם להפוך אותי להיות יפה כמו.......  

עבר עוד זמן ושוב הסתכלתי על עצמי במראה וכמעט שלא זיהיתי את מי שעמדה שם מולי. הייתי פשוט בשוק 
נבהלתי ממה שראיתי....  אין מצב שזאת אני נכון??! 
הייתי בטוחה שזה חלום אז עצמתי עיניים והסתכלתי שוב ולא אהבתי את מי שראיתי.
פעם היה לי סוג של ניצוץ שובב של חיים וצחוק בעיניים ועכשיו כל מה שראיתי היה-

 מישהי. סתם מישהי. 
עם פנים עייפות ועיניים עם מבט  רציני וחסר תקווה (כן ראו את זה למרות הקונסילר היקר..)
 
וזה  היה מדהים הרגע הזה של ההבנה שכמה שלא נתאמץ לברוח מעצמינו ונרוץ להשים עוד ועוד שכבה של המייקאפ החדש 
ביותר שיצא או המוצר החדש מבטיח לנו להיות הכי זוהרות שיש 
אי אפשר! פשוט אי אפשר להחביא את מי שאנחנו, ושום איפור שבעולם לא יצליח להחביא עיניים עצבות מאחוריו.. 


בסופו של יום מתמודדים מול הדמות ההיא במראה שלא הולכת לשום מקום.
וזה לא משנה כמה קילוגרמים יש לי או אין לי כי אם אין חיוך, חיוך אמיתי!  אז מה זה שווה בכלל???
כמו דחף רציתי לקרוע מעליי את המסכה שהיה לי על הפנים, מסכה של מייקאפ קרמים יקרים וסומק פתטי ועיניים גדולות יפות ומזויפות.
רציתי לראות את עצמי!!!
התחלתי להוריד את כל האיפור הכבד שבשנה האחרונה הפך לחלק מהזהות שלי, זה לקח זמן, המוווווון זמן. 
מבינים, פשוט בתקופה האחרונה לא אהבתי את עצמי אז האמנתי שאם אני יצבע את עצמי כל יום אני אראה שונה יותר,יפה
 יותר ואולי סופסוף שמחה יותר...? 
לקח לי המון זמן להוריד את השאריות הקטנות של האיפור מהעיניים. שטפתי פנים וניסיתי להסתכל במראה , לאהוב ולקבל
 את מי שמסתכלת עליי משם.. 
ביום הראשון היה לי קשה לראות אותי רגילה בלי על השכבות שעל הפנים 
היום אני מסתכלת במראה ואפילו מחייכת לחברה שמשתקפת מולי 
למדתי שלאהוב את עצמי זה הכי חשוב 


אז אולי את רואה אותי לפעמים עם מייקאפ כבד לפעמים קליל כי בכל זאת אני אוהבת להתאפר ויש ימים שפשוט ... 
אני קמה מסתכלת על עצמי ומחליטה שזה מספיק ולא צריך שום תוספת עליי 
ואת יודעת מה?! 
טוב לי. למדתי לאהוב את עצמי בלי תנאים 
ונראה לי שזה הכי חשוב....
9 תגובות
המכתב שנכתב- שמועות ועוד שמועות
22/03/2018 16:44
Space girl
שמועות, כאב, לברוח, להתגבר, יהיהטוב
היי, 
אני לא כועסת עליך, רק רוצה שתבין! 
בבקשה תבטיח לי שתקרא את זה עד הסוף...
תראה: 

אנשים אומרים מילים, הרבה מילים.
נכון אני יודעת שאתה חושב לעצמך " מי שם על זה בכלל" תתפלא... 
נכון 
לרובן אנחנו לא מייחסים חשיבות ואפילו לא שמים לב שאמרנו אותן לפני דקה 
אבל---
צריך לזכור תמיד ובכל רגע נתון שלמילים יש משמעות, לטוב וגם לרע.
כן! 
וכל מילה יכולה להיות חיבוק חם ונעים או אפילו סכין חדה.
אמרת שמועה ששמעת על מישהו? בוום חץ ענקי בלב של בן אדם.
האדם הזה שעליו הרשת לעצמך לדבר ולחלוק בכמה חשדות ומילים שלא חשבת
שמישהו בכלל שומע ומתייחס לזה ברצינות 
המילים האלו עברו הלאה והלאה והלאה 
והאדם הזה? נשאר עם מתקפת סכיני-מילים בלי יכולת להגן על עצמו.
והשמועה מתקדמת ורצה, לא מחכה לאף אחד, לא לוקחת מנוחה!
ממש כמו כדור שלג ענקי שמתגלגל ואוסף איתו עוד ועוד שלג 
וקורבנות... קורבנות אדם! אנשים עם לב ורגשות
הם צריכים להתמודד עם המילים שהוצאת בלי לחשוב

ועכשיו....? 
עכשיו כבר כל האנשים ששמעו את השמועה שלך לא יכולים לעצור
את הכדור מלהתגלגל קדימה ולסחוף איתו עוד אנשים
 כי מה זה אדם אחד  מול הר של שמועה ?! 
 אין לו סיכויי מולך
אני לא כועסת, נ'! נשבעת! 
רק 
בבקשה תבטיח לי שבפעם הבאה לפני שאתה יוצא
" בחדשות מסעירות שממש עכשיו שמעת" 
או באיזה שמועה שכל הרחוב והחברים מגלגלים
תזכור, 
יש למילים שלך השלכות 
ולבבות שנשברים מהמילים שלך 
אפילו גם אם זה היה בכלי כוונה בכלל....
1 תגובות
הודעה שלא נשלחה
20/02/2018 13:50
Space girl
געגוע, כאב, אחות, חיים, להתגבר
היי,
זוכרת ששלחת לי הודעה, כמעט בכל פעם ששיתפנו אחת את השנייה במשהו חשוב או סתם לפרוק??? 
אמרת לי:
אני סומכת עלייך, אני מרגישה שאני יכולה לפנות אלייך ברע וגם בטוב.
אבל-
 את מתחתנת! ואני מאושרת בשבילך, נשבעת!!!
קצת צבט לי בלב שלא אמרת לי בכלל שיש לך אהבה כזאת גדולה, שלא בחרת לשתף אותי בכל התהליך אלא רק בסופו- 
החתונה וההכנות אליה.

אני לא כועסת, אני מרגישה רע...
תנסי להבין, גרמת לי לחשוב שאני האדם שתספרי לו דבר כזה חשוב
ועכשיו אני רק חושבת איפה לא הייתי חברה טובה מספיק בשביל לספר לה שיש לך מישהו שגורם לך להיות כל כך מאושרת

אני לא מקנאה בך 
באמת שלא !
אבל גרמת לי להרגיש צורך להיות מנומסת לידך או ממש צינית כדי לצחוק שלא תראי שאני לא אותו הדבר ושמשהו בחברות הזאת נשבר
 כן, אני שמחה בשבילכם וכן בוכה מהתרגשות שאת האחות היחידה שלי מתחתנת!!!

את לא תראי את ההודעה הזאת, אני יודעת שאמחק אותה מהווטסאפ שנייה אחרי ששלחתי כי לא היה בי האומץ להשים לך מראה שתראי כמה השתנית...

אחותי אני מאחלת לך, לכם שתהיו מאושרים 
שתאהבו אחד את השני אהבה גדולה וחזקה ששום מכשול לא יוכל לה.
שתצליחו להעשיר ולהכיל אחד את השני 
ובעיקר שתהיו מאושרים- כי זה מה שהכי חשוב
תזכרי שאני עדיין פה אם בא לך להחשיב אותי ולקבל חיבוק חם 
או אם בא לך לספר לי סתם משהו 
אני פה תמיד 


אוהבת אותך למרות הכל 

אני
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
feel free to e-mail me


Spacegirl9696@gmail.com