עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"להכנס בין השורות לרגע, לתפוס את כל מה שחולף ליידי כל הזמן..."

בת 22, מנסה להבין מה קורה פה, כמו כולם ...

שופטים אותי?? אתם מוזמנים לא לקרוא
מכירים אותי?? דפדפו לבלוג הבא!
פה בשביל לפרוק מחשבות ולנסות לעשות סדר בבלאגן.
חברים
סיציליאנהG.M.Bנלולהjust morilanהַחַיִּים שֶׁלִּי
לולהEmmabroken wingstearsRainשילה
נעמונתits just me .אביטללוריoptimistitמואנה
בלה בלבלהטיגר הבובהאני ?כותבתLittleAliceסהר שירים
Ghost Dogסתם אחדEllyveredI'm TryingKimutim
ElainJust a Joeunrealאור חראזיAnastasiaThe Queen Of Hell
amelieמאיהשיפוצניקיתGeminiרֵײזָאɛAngelɜ
נערת הגורלדניאלמיריםSeaJoyDo what I wantMs.death
סולSoy :)חגית הלhaunted princessdrakulaSuper Bambi
שריליןחַשׂוּףאחת שיודעתsarit coensnow whiteדובה
מיכאל רנסקיThelseyehavאוריןVenusIM AL
לימורנאיהedya
נושאים
חיים  (20)
כאב  (17)
עצב  (12)
געגוע  (9)
אהבה  (8)
מחשבות  (8)
להתגבר  (7)
תקוה  (4)
תקווה  (4)
אושר  (3)
אכזבה  (3)
החיים  (3)
התמודדות  (3)
לאהוב  (3)
מוטיבציה  (3)
בחירה  (2)
זיכרון  (2)
כתיבה  (2)
לאלוותר  (2)
לברוח  (2)
לבשבור  (2)
להתמודד  (2)
לחיות  (2)
לנסות  (2)
מראה  (2)
עולם  (2)
פחד  (2)
פרידה  (2)
שאלות  (2)
שינוי  (2)
שמחה  (2)
MeToo  (1)
אבא  (1)
אור  (1)
אחות  (1)
אכזבות  (1)
אני  (1)
בכי  (1)
גםאני  (1)
געגועים  (1)
דיכאוןחולף  (1)
דמעות  (1)
החייםשלי  (1)
החלטות  (1)
הצלחה  (1)
התמודדות.  (1)
חברים  (1)
חופש  (1)
חזקה  (1)
חזקיה  (1)
חלומות  (1)
חרטה  (1)
יאוש  (1)
יהיהטוב  (1)
כישלון  (1)
כעס  (1)
לבד  (1)
לבחור  (1)
להחזיק  (1)
להיות חזק  (1)
להיותחזקה  (1)
להצליח  (1)
להשלים עם עצמי  (1)
להתמודדד  (1)
להתראות  (1)
לוותר  (1)
לילה  (1)
ללמוד לאהוב  (1)
לנשום  (1)
לרצות  (1)
לשחרר  (1)
מחוזקתלעולם  (1)
מייאקפ  (1)
מכשולים  (1)
סוד  (1)
סליחה  (1)
עוצמה  (1)
קבלה  (1)
רגש  (1)
רגשות  (1)
רחמים  (1)
ריקנות  (1)
רע  (1)
שיר  (1)
שמועות  (1)
שנה חדשה  (1)
שקר  (1)
תהיות  (1)
תיסכול  (1)
תפילה  (1)
כותבת מתוך סערת רגשות (הפעם חזקה מתמיד)
11/07/2019 15:35
Space Girl
פחד, כאב, רע, עצב
אני כותבת, רועדת ובוכה. 
ממש טרי מעכשיו

יום שלם אני מנקה עם מוזיקה, שמחה על היום החופשי שיש לי, על ניצול הזמן כמו שאני אוהבת. 
שומעת מוזיקה רוקדת ועד לפה הכל מצוין ! אפילו אפשר לומר יום טוב. 

יצאתי לשנייה לפנות ארגז ובדרך חלפתי ליד מתקן הכביסה וחשבתי שאני מדמיינת.
הבגדים שתליתי לייבוש, השמלה היפה שלי! חולצת המזל שאני גוררת לכל מקום
הכל נעלם!!!!

אני אחרי השלב של הבכי ההיסטרי במדרגות והחרדה מכך שמישהו פאקינג (סליחה על השפה) נכנס לי למקום שלי וגנב ממני.
אני אחרי הכאב שהבגד שהכי אהבתי יישאר למזכרת רק בתמונות.
אני כבר לא מאחלת למי שגנב ממני דברים רעים, מבטיחה (כי נראה לי שתוך שעתיים השלמתי עם זה שאת מה שלקחו לא אוכל להחזיר)

אני עכשיו בוכה כי היום הבנתי יותר מתמיד שהעולם הזה מכיל אנשים שהם פשוט רעים!! 
אני רועדת כי אני מפחדת מהאנשים האלו... מהעולם הזה...  אולי כי זה לא משהו רחוק שקרה למישהו רחוק זה ממש קרה לי 

ואני שוב בוכה כי אני לא רוצה לחיות בעולם כזה שרק לשנייה הסרת מבט- והנה לקחו לך משהו שלך, ניצלו את הרגע לרעתך בלי רחמים.

 ואולי זה פתטי, כי בגדים זה רק רכוש וברור שאני עוד ארכוש מליון בגדים שיעשו לי טוב בלב ויהיו איתי ברגעים יפים.
אבל אני רועדת ובוכה כי אני מרגישה מחוללת, שלקחו לי פיסה ממי שאני, שלקחו משהו ששלי, שנכנסו למקום שלי. 

אני לא מצליחה להעביר אליכם את הרגשות האלו, את התחושה הקשה הזאת... 
 ואני שמחה ומקווה שלא תרגישו כל כך חסרי אונים לעולם. בכל זאת, תודה שקראתם אותי (גם כשאני מנוסחת לא כמו שאתם מכירים)
לדעת שיש לאן לפרוק זה פשוט מנחם ומרגיע גם כשהכול מרגיש מתפרק.

כואבת וכותבת  Space_Girl 
4 תגובות
מחשבות של נסיעה
01/07/2019 19:34
Space Girl
מחשבות, חיים, תהיות, כתיבה
נסיעות היו פעם הזדמנות לראות קצת את העולם שבחוץ,
לחשוב על דברים שקרו
לחשוב ולדמיין מה יקרה כשתגיע ליעד, הזדמנויות אינסופיות...

היום נסיעות לא מורגשות בכלל, הם עוברות בלי שנרגיש, בלי שנסתכל. 
כי חייב להיות מחוברים לכלכך הרבה דברים שאסור להניח לרגע. 
אם זה לווטסאפ, לפייסבוק, לאינסטגרם... 

לפעמים אני מרימה את הראש ורואה את כולם שקועים, מוצפים בכל-כך הרבה מילים, מיידע
ותמונות, כל כך הרבה תיעוד עצמי ותמונות, כלכך הרבה תמונות...
מעולם לא הבנתי את הצורך הזה לרוץ לשתף עוד 2000 אנשים זרים בתיעוד יומיומי שלך.
לא מבינה את הצורך לא לאכול לפני שכמובן מצלמים ומתעדים, לא לרקוד אם לא מסריטים, לא לחייך אם זה לא לסטורי של אחרים.

העולם הזה מרגיש פשוט.... 
צ ב ו ע 

הרי ברור לי שרוב האנשים שחיים ככה לא באמת כל שנייה שמחים וצוחקים, לא תמיד מחייכים, לא תמיד מוקפים בחברים..
אבל אף אחד לא רוצה לראות עצב,
אף אחד לא רוצה לראות חולשה
אף אחד לא רוצה לעשות לייק לסתם מישהו לא פוטוגני

אנחנו חיים בדור של שלמות- הכל חייב להיות מדויק, מכוונן עד לפרטי פרטים.
אני מתגעגעת לימים של חוסר שלמות- של נסיעה משעממת שבה הסתכלו מהחלון ובאמת(!!) ראו את העולם, דמיינו אפשרויות, בנו חלומות בנסיעה. 
ימים שהיה מותר לשיר ולרקוד בלי לפחד לזייף קצת,
ימים שהיה מותר לצחוק באמת- צחוק ענקי ומתגלגל, לחייך באמת, לבלות באמת (לא רק כי המצלמה מכוונת עלייך)
אני מתגעגעת לימים שלהיות מישהו, משהו לא היה כרוך במספר עוקבים או לייקים או כל שיט כזה ואחר.
אני מתגעגעת לתמונות של אנשים אמיתיים, של חברות אמיתית, 
של עולם שקט יותר, עדין יותר, אמיתי יותר!
אולי אני סתם נפש זקנה מאוד בגוף צעיר, אולי זה עקשנות ללכת נגד הזרם, 

אולי... 

space_girl


5 תגובות
תקופת החגים ...
15/04/2019 00:20
Space Girl
חיים, כאב, התמודדות, געגוע, מחשבות, חופש
אני שוב כאן...
בחיי שזה מצחיק אותי שאני מרגישה שאתם- אנשים שמעולם לא ראיתי ולא הכרתי- אתם יכולים לקרוא את הלב שלי (או יותר נכון לקרוא את מה שעל הלב שלי) יותר מאנשים שאני באמת מכירה... הם, הם לא יודעים עליי כלום... הם מכירים את המסיכה ואת ההצגה של מי אני, לא אותי, לא באמת... 
אני מרגישה ששום דבר לא מסתדר... שוב תקופת החגים מתקרבת ולי אין כוח יותר להתמודד עם דרמות, אין לי כוח לראות את מי שהיה אבא שלי ליותר מידי שנים.
 לא רוצה להמשיך לזייף משפחתיות כשהכול זה בעצם הצגה אחת גדולה... 
למה כל חג אני נשאבת למשחק המטופש הזה? להעמדת הפנים הזו? 
חשבתי שכבר וויתרתי על האשליה הזאת שקוראים לה משפחה אבל איכשהו כל חג מחדש אני נופלת בפח...נכנעת לרגשות אשם של אמא שלי שכלכך רוצה שנשב כמשפחה אחת, כאילו שכלום לא קרה..
ואז, אז כשאני מגיעה לשם ובאה עם רצון לשחק שהכל טוב, אולי אני בכלל רוצה שזה יהיה ככה במציאות אבל אני מגלה כל פעם  מחדש כמה צדקתי- כמה אי אפשר לצפות מהמפלצת להיות בנאדם. עזבו בנאדם טוב, אלא בנאדם... אנושי. 
הוא לא יכול! הוא פשוט לא מסוגל! 
אז אני אחרי כל מפגש כזה, חוזרת להיות כבויה, עצובה שבורה וזה גורם לי לחשוב 
למה לעזאזל זה מגיע לי??????
בזמן שכולם טורפים את העולם וחיים חיי משפחה- אפילו אם לא מושלמים אבל בוודאי שלא כל-כך מזויפים, כלכך שקריים.... 

למה דווקא לי? למה אני?? למה שוב???

רוצה פעם אחת לחגוג את חג החירות כשאני חופשיה 
ב-א-מ-ת-!
בלי רגשות אשמה מה יקרה אם אדאג לעצמי ולא לאחרים לשם שינוי,
בלי מחשבות איך יכלו להיות לי חיים פשוטים יותר, פחות מורכבים
להיות חופשיה עם אנשים שאוהבים אותי 
להיות חופשיה להיות אני: בלי צביעות, בלי הצגות מטופשות, בלי כאב, בלי השקרים שאני מספרת לחברות שלי כדי שהן לא ידעו איזה בלאגן אני, בלי וסודות
פשוט 
אני 
מבטיחה שכרגע זה כל מה שאני רוצה, וזה בהחלט יספיק לי... 

space_girl
0 תגובות
מחשבות
17/03/2019 16:37
Space Girl
כאב, אכזבות, מחשבות, עצב, בכי
מה אתם הייתם עושים שאתם במצב שאין אף אחד בעולם הזה שמאמין בכם?
ואיך אתם הייתם מפסיקים לבכות כשכל פעם מחדש אתם מאמינים בכל הלב 
ופוגעים בכם?

איך אתם קמים אחרי נפילה רצינית?
אתם מסוגלים להאמין בכל הלב שאתם שווים משהו למרות שכל פעם אומרים לכם שאתם שווים 
פשוט כלום?

אולי אתם מכירים איזה כדור שמוציא את כל הרגשות האלו??? אם כן, רק תגידו לי 
אני אשלם כל מחיר...
כי אני רק  רוצה להרגיש כלום. 
לא רוצה להיות בנאדם רגיש כי זה ח ר א !!
לא רוצה להרגיש יותר כאב
לא מסוגלת לבכות אפילו לא עוד פעם אחת, אפילו לא על המצב שלי.
כי גם אני לא שווה את הדמעות
לא יכולה להתאכזב שוב ושוב ושוב ושוב מאחרים! פשוט לא יכולה!!!
לא יכולה לאכזב את עצמי אבל כמו שהדברים נראים עכשיו כל דבר שאעשה אני אאכזב את עצמי 

אולי הבעיה בי? 
למה לעזאזל אני נותנת גישה ללב שלי? 
למה אני כלכך צמאה למישהו שיאמין בי ויעריך אותי?!


יש בכלל טעם לנסות?
ויש בכלל פואנטה לנסות לתקן מישהו שכך-כך כל-כך שבור?


7 תגובות
גשם של אור
15/02/2019 12:24
Space Girl
חיים, מחשבות, רגשות, כתיבה
זאת ההיא שתמיד תראה אותה עם חיוך... לא משנה איפה. 
נו, זאת עם עיניים שאיכשהו תמיד מבריקות כאילו הן יודעות איזה סוד.
יש לה צחוק מדבק שנשמע כמו מוזיקה 
ושיער קצר וכל-כך רך  .
יש לה ריח מהפנט שלא תוכל לפספס
 ואולי היא נמוכה, אבל כשהיא בחדר- אף אחד לא יכול להתעלם ממנה!
היא תמיד יודעת להוסיף את הפאנץ' ליין...  
לעזאזל, כל סיפור שהיא מספרת נשמע הרבה יותר טוב ממה שהוא. 

אבל בבית, בבית היא שקטה ולפעמים עצובה,
כי היא לא מוצאת הרבה סיבות לחייך שם.
בבית היא שרה ומנגנת ומדמיינת איך החיים שלה כמו סיפור אגדה הופכים מעצב לחיוך.
איך ביום בהיר אחד היא תתאהב ותחייה "באושר ועושר".
היא לא טיפשה כמו שהיא עושה את עצמה לפעמים מול כולם, 
היא יודעת היטב מה זה כאב ומה זה חלומות גדולים שנשארים רק במגירה.

לפעמים היא חושבת ותוהה איך היא שונה ממה שהיא בחוץ למה שהיא בבית
ואין לה תשובה לזה.. היא יודעת שדיכאון זה חבר טוב ומחבק אבל יכול להיות גם חבר מסוכן.


ולמרות שהיא שנונה ויודעת תמיד מה לענות, היא עדיין כל כך תמימה !
היא מאמינה (עדיין) שגם העצב הזה הוא תחנה זמנית 
לפני מטר של אור שעומד לזרוח עליה ורק עליה...


space_girl
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
feel free to e-mail me


Spacegirl9696@gmail.com