כי אני באמת לא חושבת שאני אוכל לשרוד עוד לילה רק עם שעה של שינה (וגם זה אחרי שבכיתי בכל שאר שעות הלילה)
יש טעם בחיים האלו??
אני באמת שואלת!! אני כועסת ומתוסכלת ונמאס לי כבר!
ולא אני לא יכולה לשתוק עוד ולהבליג.
נמאס לי לחיות את החיים בלי לדעת שמשהו טוב מחכה לי בסוף המסע הזה!
בלי איזו נקודת אור בקצה.
יש בכלל טעם למירוץ אינסופי של לימודים עבודה לעבודה ועבודה עד סוף החיים
בידיעה ששום דבר טוב לא מחכה לי בסוף???
כואב לי להסתכל על החלומות שלי ולדעת שאף אחד מהם לא עתיד להתגשם
וכואב לי שאנשים שאמורים לתמוך בחלומות שלי אומרים לי כמה אני מטומטמת שהעזתי לחלום
בכלל.
למה לא מגיע לי לצאת לעולם הענקי הזה רק אני והוא ?!
בא לי שמישהו יגיד לי "די! לכי על החלומות שלך! העולם מחכה לך שתרוצי כבר לטרוף אותו"
שמישהו יאמין לי שאני יכולה ושמגיע לי רגע של אושר ונחת.
עד מתי אני יחיה את החיים שלי כמו שאחרים רוצים ולא כמו שאני רוצה??!
אמרתי להם שאני מאמינה שהחיים האלו לא נועדו לבזבוז על מקום אחד
שאני מאמינה שצריך לרוץ מהר- כי מי יודע איך ומתי הכל יגמר וישאר רק זיכרון
זה בכלל אפשרי לחלום על עתיד טוב יותר גם אם הוא שנה ממה שמכוונים אותי??
זה בכל מותר לי לחלום קצת שונה מכולם???
אני רוצה שיגידו לי שהחיים יפים יותר
ומשמעותיים יותר !!!!!!
ושום דבר רע לא יקרה לי אם אני יתחיל לחיות כמו שאני רוצה
מישהו יכול לומר את זה???
Space_girl
;){kind=link}