ואני לא קולטת שום דבר מזה
כי אני מרגישה ריקנות עצומה בתוכי.
איך בכלל אפשר להסביר לכם את ההרגשה הזאת?
אני מרגישה שאני חלולה מהכול:
אין בי כלום עכשיו- לא עצב, לא שמחה, לא תקווה ולא כוח
פשוט חלל ריק בחזה וגוש ענקי בגרון.
זה כואב וזה קשה וזה כל כך לא אני.
ואני לא מצליחה להתמקד במה שאני צריכה לעשות
ואני לא מצליחה לחשוב על סיבה אחת שתזכיר לי שאני יכולה לעבור את התקופה הזאת.
שיש לי כוח להתמודד שוב
אז איך אני יחזור עכשיו לעצמי???
מאיפה מתחילים בכלל להתאפס ולהתחיל וקום על הרגליים כמו תמיד ולחזור לשגרה העמוסה שמחכה לי?
כן אני מנסה אבל אני מרגישה שאין לי כוח לכלום... לא לאכול,, לא לשתות לא לישון
ובטח שלא ללמוד לתקופת מבחנים.
אני כל כך מפחדת
מצד אחד השכל אומר "תלמדי כבר, תתחילי לחזור לשגרה, את חייבת לחזור לעצמך"
מצד שני א-י-ך ????
לפני שבוע סיימתי את שנה א', והמדריך שלי במכללה אמר לי שהוא לא האמין שאני אצליח לעבור בכלל את השנה הזאת
כי אין לי את מה שצריך בשביל זה, שלקתי אתגר גדול עלי ושהוא היה בטווווח שאפרוש באמצע כי אין מצב שאשרוד ואצליח (כן זה ציטוט שלו)
אז הנה עוד בוום
עוד אחד שלא מאמין בי ובמה שאני שווה
והוא לא מכיר אותי אבל זה הקש ששבר אותי סופית
אולי גם מה שחשבתי שאני הכי טובה בו והכי מתאים לי לא מתאים לי???
איבדתי ביטחון בעצמי ובמה שחשבתי עד עכשיו
והלוואי ושבוע שעבר ובכלל החודש הזה
לא היה קורה מעולם.
הלוואי שאצליח לחזור לעצמי ולהתאפס כמה שיותר מהר
space_girl
;){kind=link}