על מסע שהחלטתי להלחם להגיע אל היעד שלי ולא משנה מה
על מסע לכבוש כמה חלומות גדולים שלי ועוד דברים מעוררי השראה
אבל אני מרגישה שזה יהיה שקר, ונשבעתי לעצמי שלא לשקר בבלוג הזה לעולם...
בהתחלה חשבתי שהנה החיים מסתדרים סוף-סוף, אבל כמו תמיד אני נאיבית מידי.
תמיד אהבתי לחשוב תמיד שלכל בעיה יש פתרון ולכל קושי ותקופה קשה יש סוף טוב שמחכה.
ובסוף הזה יגיע האושר והכאב יהיה זיכרון רחוק מאוד.
אני מרגישה שאני רוצה להעלם
ולא להרגיש שוב שום דבר: לא כאב, לא אכזבה, לא שמחה ובטח שלא אהבה..
כי הכל שקר!!! הכל יעלם מתישהו וישאר רק כאב ואכזבה מאנשים ומהחיים
אז בא לי פשוט לברוח למקום רחוק, אולי להפסיק להתקיים כי נמאס לי להלחם
ברגשות
בחיים האלו
עם כאב כל כך חזק שאפשר להרגיש בכל נשימה כל הזמן
אני מנסה, נלחמת בגלגל שוב ושוב ואני כבר מותשת
אם אין סוף טוב אז למה אני ממשיכה בכלל לנסות למצוא איזו נקודת אור???
סליחה שהשנה ההחלטה שלי לא משהו גדול ושאפתני במיוחד
משהו שיעורר בכם איזו השראה
ההחלטה שלי כרגע היא רק להמשיך לנשום ולנשום
אולי יגיע יום טוב מתישהו
אולי גם לא ... אבל מי יודע?
space_girl
;){kind=link}